מַזרֵק

המזרק ההיפודרמי, המכונה גם המחט ההיפודרמית, הוא מכשיר המשמש אנשי מקצוע רפואיים להעברת נוזלים לגוף או ממנו. היא מורכבת ממחט חלולה, המחוברת לצינור ולבוכנה. כאשר ידית הבוכנה מושכת לאחור, נשאבים נוזלים לתוך הצינור. הנוזל נאלץ לצאת דרך המחט כאשר הידית מושבתת למטה. המזרק הוצג באמצע 1800 והשתפר בהתמדה עם התפתחות חומרים ועיצובים חדשים. כיום זה הפך לכלי רפואי כה חשוב, עד שהוא כמעט סמל נרדף לרופא המתרגל.

הִיסטוֹרִיָה

מאז הופעתן של תרופות פרמצבטיות, חיפשו שיטות לניהול מתן תרופות. התפתחויות חשובות שונות שהיו צריכות להתרחש לפני שניתן היה להעלות הזרקה דרך מזרק היפודרמי. בתחילת המאה התשע-עשרה הרופאים לא היו מודעים לכך שניתן להכניס תרופות לגוף דרך העור. ניסוי מוקדם אחד שהמחיש רעיון זה, לעומת זאת, נערך על ידי פרנסואה מגנדי בשנת 1809. בעבודתו שפורסמה, הוא תיאר שיטה להכנסת סטרצ'נין לכלב על ידי שימוש במוט עץ מצופה. בשנת 1825, AJ Lesieur תיאר שיטה נוספת לניהול תרופות דרך העור, והפעלתם ישירות על שלפוחיות בעור. בהרחבה על תוצאות הניסויים הללו פיתח GV לאפארג נוהל להכנסת מורפין מתחת לעור באמצעות שרוך. מחט טפטוף הומצאה על ידי פ 'רינד בשנת 1844 לאותה מטרה. עם זאת, הוא לא פרסם את השיטה שלו עד 1861, שמונה שנים לאחר שתואר המזרק ההיפודרמי הראשון.

המזרק האפודרמי הראשון האמיתי נוצר על ידי אלכסנדר ווד בשנת 1853. הוא שינה מזרק רגיל, שבאותה עת שימש לטיפול בכתמי לידה, על ידי הוספת מחט. לאחר מכן הוא השתמש במכשיר חדש זה כדי להכניס מורפין לעורם של חולים שסבלו מהפרעות שינה. כמה שנים לאחר מכן, הוא הוסיף סולם מדורגת על הקנה ומחט עדינה יותר. שינויים אלה הספיקו כדי למשוך את תשומת ליבם של שאר הקהילה הרפואית, וכתוצאה מכך נעשה שימוש נרחב יותר בה.

במהלך השנים מזרקי היפודרם עברו שינויים משמעותיים שהפכו אותם ליעילים יותר, שימושיים ובטוחים יותר. שיפור כזה היה שילוב של בוכנת זכוכית בתוך הצילינדר. חידוש זה מנע דליפות והפחית את הסיכוי לזיהומים, מה שהפך את המכשיר לאמין יותר. הטכנולוגיה לייצור המוני של מזרקים היפודרמיים פותחה בסוף המאה התשע עשרה. עם התפתחות הפלסטיקה הם שולבו בתכנון, והפחיתו את העלות ושיפרו עוד יותר את הבטיחות.

רקע כללי

האופן בו עובדת מחט היפודרמית היא פשוטה. נוזל, כמו תרופה או דם, נשאב דרך מחט חלולה אל הצינור הראשי כאשר ידית הבוכנה מושכת לאחור. כל עוד קצה המחט נשאר בנוזל תוך כדי משיכת ידית הבוכנה, אוויר לא ייכנס. המשתמש יכול לקבוע בדיוק כמה חומר נמצא בצינור על ידי קריאת סימני המדידה בצד הצינור. הנוזל מחלק דרך המחט כאשר ידית הבוכנה נדחפת למטה.

המונח מזרק היפודרמי בא מהמילים היווניותתַת,משמעות תחת, ודרמה,כלומר עור. מונחים אלה מתאימים מכיוון שהם מתארים בדיוק את אופן הפעולה של המכשיר. המחט משמשת לחודר את השכבה העליונה של העור, והחומר בצינור מוזרק לשכבה שמתחת. בשכבה תת עורית זו, רוב החומרים המוזרקים יתקבלו בקלות לזרם הדם ואז יופצו בכל הגוף.

מזרק הוא אחת משלוש השיטות העיקריות להכנסת תרופה לגוף. האחרים הם transepidermal (דרך העור) ו דרך הפה. השימוש במחט היפודרמית כשיטת מתן תרופות יש כמה יתרונות משמעותיים על פני בליעה דרך הפה. ראשית, התרופות מוגנות ממערכת העיכול. זה מונע מהם לשנות או לפרק כימית לפני שהם יכולים להיות יעילים. שנית, מכיוון שהתרכובות הפעילות נספגות במהירות בזרם הדם, הן מתחילות לעבוד מהר יותר. לבסוף, קשה יותר לגוף לדחות תרופות הניתנות באמצעות מזרק. מתן תרופות Transepidermal היא טכנולוגיה חדשה יחסית, והשפעותיה בדרך כלל אינן מיידיות כמו זריקה ישירה.

לְעַצֵב

קיימים עיצובים רבים של מזרקי היפודרם. עם זאת, לכולם אותם תכונות כלליות, כולל חבית, בוכנה, מחט וכובע. החבית היא החלק של המחט ההיפודרמית המכילה את החומר המוזרק או נסוג. בתוך הצינור מכיל בוכנה מטלטלת. רוחב הקנה משתנה. חלק מהיצרנים מייצרים צינורות קצרים ורחבים, ואחרים מייצרים צינורות ארוכים ורזים. העיצוב המדויק יהיה תלוי במידה מסוימת באופן השימוש במכשיר. קצה החבית שאליו מחוברת המחט מחודד. זה מבטיח שרק הכמות הרצויה של החומר תמוזג דרך המחט. בבסיס הקנה הרחק מחיבור המחט, שתי זרועות מתלקחות החוצה. חלקים אלו מאפשרים למשתמש המחט ללחוץ על הבוכנה באגודל תוך כדי החזקת הצינור במקומו בשתי אצבעות. הקצה השני של הקנה מחודד.

הבוכנה, שאחראית על יצירת הוואקום לגיבוש חומרים ואז פריקתם, עשויה מחתיכה ארוכה וישרה עם ידית בקצה האחד וראש בוכנה גומי בצד השני. ראש הגומי מתחבר היטב אל קירות החבית ויוצר אטם אטום לאוויר. מלבד הבטחת הכניסה של חומר מדויק, פעולת המגב של ראש הבוכנה מונעת חומרים מהקירות הפנימיים של הצינור.

המחט היא החלק של המכשיר שעובר למעשה על שכבות העור. תלוי עד כמה עומק ההזרקה או מיצוי הנוזלים, פתח המחט יכול להיות דק יותר או רחב יותר, ואורכו משתנה. ניתן גם להדביק אותו באופן קבוע על גוף המזרק או להחלפה. עבור סוג אחרון של מערכת, מגוון מחטים יהיו זמינות לשימוש ביישומים שונים. כדי למנוע פגיעות במקלות מקריות במחט, מניחים כובע מגן מעל לראש המחט כאשר היא אינה בשימוש.

חומרי גלם

מכיוון שהמזרקים ההיפודרמיים באים במגע ישיר עם פנים הגוף, התקנות הממשלתיות דורשות כי הם יהיו מיוצרים מחומרים ביו תואמים שהם אינרטיים מבחינה פרמקולוגית. בנוסף, עליהם להיות מעיקרים ואינם רעילים. סוגים רבים של חומרים משמשים לבניית המגוון הרחב של מחטים היפודרמיות הקיימות. המחטים עשויות בדרך כלל מנירוסטה הניתנת לטיפול בחום או מפלדת פחמן. כדי למנוע קורוזיה, רבים מצופים ניקל. בהתאם לסגנון המכשיר המשמש, הגוף הראשי של הצינור יכול להיות עשוי מפלסטיק, זכוכית או משניהם. פלסטיקה משמשת גם לייצור ידית הבוכנה וגומי סינטטי גמיש לראש הבוכנה.

התעשייה
תהליך

ישנם יצרנים רבים של מחטים היפודרמיות, ובעוד שכל אחד מהם משתמש בתהליך שונה במקצת לייצור, הצעדים הבסיסיים נשארים זהים, כולל היווצרות מחט, דפוס רכיבי פלסטיק, הרכבת חלקים, אריזה, תיוג ומשלוח.

עושה את המחט

• 1 המחט מיוצרת מפלדה המחוממת תחילה עד שהיא מותכת ואז

  

  תרשים של מזרק היפודרמי. החזרת הבוכנה יוצרת את הוואקום להכנת חומרים, אשר לאחר מכן ניתן לפרוק על ידי לחיצה על הבוכנה. ראשו הגומי יוצר אטם אטום לאוויר על דפנות הקנה.

  נמשך דרך משטח שנועד לעמוד בדרישות הגודל של המחט. כאשר היא עוברת לאורך פס הייצור, הפלדה נוצרת עוד יותר ומגלגלת לתיל חלול רציף. החוט נחתך כראוי ליצירת המחט. חלק מהמחטים מורכבות משמעותית ומופקות ישירות מיציקות. רכיבי מתכת אחרים על המחט מיוצרים גם באופן זה.

עושה את החבית ואת הבוכנה

• 2 ישנן דרכים שונות לייצור צינור המזרק, בהתאם לעיצוב הנדרש ולחומרי הגלם המשמשים. שיטת ייצור אחת היא דפוס שחול. הפלסטיק או הזכוכית מסופקים כגרגירים או אבקה ומוזנים לתוך הופר גדול. תהליך ההשחלה כולל בורג ספיראלי גדול, המאלץ את החומר דרך תא מחומם והופך אותו למסה עבה וזורמת. לאחר מכן הוא נאלץ דרך משטח, ומייצר צינור רציף שמתקרר ונחתך.

• 3 עבור חתיכות בעלות צורות מורכבות יותר כמו הקצוות, הבוכנה או כובעי הבטיחות, נעשה שימוש בהזרקה. בתהליך זה הפלסטיק מחומם, והופך אותו לנוזל. לאחר מכן מוזרק אותו בכוח לתבנית שהיא ההיפוכה של הצורה הרצויה. לאחר שהוא מתקרר, הוא מתמצק ושומר על צורתו לאחר פתיחת המות. למרות שראש הבוכנה הוא גומי, ניתן לייצר אותו גם באמצעות דפוס הזרקה. בהמשך ראש הבוכנה מחובר לידית הבוכנה.

הרכבה ואריזה

• 4 כאשר כל חלקי הרכיב זמינים, יכול להתרחש הרכבה סופית. כאשר הצינורות עוברים במסוע, מכניסים את הבוכנה למקומו. הקצוות המכסים את הצינור מודבקים. בסימני סיום ניתן להדפיס גם על גוף הצינור הראשי בנקודה זו בתהליך הייצור. המכונות המדפיסות סימונים אלו מכוילות במיוחד כדי להבטיח שהן מדפיסות מדידות באופן מדויק. בהתאם לעיצוב, ניתן גם לחבר את המחט בזמן זה, יחד עם כובע הבטיחות.

• 5 לאחר שכל הרכיבים נמצאים במקום וההדפסה הושלמה, המזרקים ההיפודרמיים מכניסים לאריזה מתאימה. מכיוון שסטריליות של המכשיר היא הכרחית, ננקטים צעדים כדי להבטיח שהם נקיים מגורמים הגורמים למחלות. בדרך כלל הם נארזים בנפרד בפלסטיק אטום. קבוצות של מזרקים נארזות לקופסאות, מוערמות על משטחים ונשלחות למפיצים.

בקרת איכות

איכות רכיבי המכשירים הללו נבדקת בכל שלב הייצור. מכיוון שאלפי חלקים מיוצרים מדי יום, בדיקה מלאה אינה אפשרית. כתוצאה מכך, פקחי הקווים בודקים באופן אקראי רכיבים בפרקי זמן קבועים כדי להבטיח שהם עומדים במפרט הגודל, הצורה והעקביות. דגימות אקראיות אלה נותנות אינדיקציה טובה לאיכות המזרק ההיפודרמי המיוצר. בדיקה חזותית היא שיטת הבדיקה העיקרית. עם זאת, מתבצעות גם מדידות קפדניות יותר. ציוד מדידה משמש לבדיקת אורך, רוחב ועובי חלקי הרכיב. בדרך כלל משתמשים במכשירים כמו קליפר ורניר, מיקרומטר או מיקרוסקופ. כל אחד מאלה נבדלים זה מזה ברמת הדיוק והיישום. בנוסף לבדיקות ספציפיות, מפקחי קו מוצבים בנקודות שונות של תהליך הייצור ובודקים חזותית את הרכיבים כפי שהם מיוצרים. הם בודקים דברים כמו מחטים או צינורות מעוותים, חלקים המשתלבים זה בזה לא נכון או אריזה לא הולמת.

ייצור המזרקים ההיפודרמיים נשלט בקפדנות על ידי ממשלת ארצות הברית, במיוחד על ידי מנהל המזון והתרופות האמריקני (FDA). הם ערכו רשימה של מפרטים שכל יצרן חייב לעמוד בהם. הם מבצעים בדיקות של כל אחת מהחברות הללו כדי להבטיח כי הם פועלים לפי נהלי ייצור טובים, מטפלים בתלונות כראוי ושומרים על רישומים הולמים הקשורים לתכנון וייצור. בנוסף, ליצרנים בודדים יש דרישות משלהם.

העתיד

מאז שהציג אלכסנדר ווד את המכשיר הראשון, טכנולוגיית המזרקים ההיפודרמיים השתפרה מאוד. מחקר עתידי יתמקד בתכנון מכשירים טובים יותר שיהיו בטוחים יותר, עמידים יותר, אמינים יותר ופחות יקרים לייצור. כמו כן, שיפורים בייצור מכשירים ימשיכו גם הם. אחת הדוגמאות לכך היא המגמה לשימוש בחומרים כמו מתכות ופלסטיקה שעברו מינימום עיבוד ממצבם הרגיל. זה אמור למזער את הפסולת, להגדיל את מהירות הייצור ולהפחית עלויות.

קרא עוד:http://www.madehow.com/Volume-3/Syringe.html#ixzz6ROuOunWj